שמואל נ' AIG חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובעת נפצעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.1.04.

אין מחלוקת בשאלת החבות אלא בשאלת הנזק, כאשר עיקר המחלוקת היא בשאלה האם נותרה לתובעת נכות צמיתה בעקבות התאונה.

התובעת הצהירה כי בתאונה נגרם לה שבר בסטרנום (עצם בית החזה) ובנוסף היא נפגעה בכף יד שמאל, מרפק שמאל, כתף שמאל, ברך שמאל ובצוואר (התובעת, סעיף 9 לתצהיר). בסיכומים טען ב"כ התובעת כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בגובה 15% בעקבות הפגיעה בברך שמאל.

לטענת הנתבעת לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

ד"ר שי לוריא מונה כמומחה מטעם בית המשפט.

בחוות דעת מיום 6.10.08 קבע ד"ר לוריא כי לתובעת נכות צמיתה בגובה 5% בגין תלונות לאורך גפה שמאל עליונה שהחמירו באופן משמעותי לאחר התאונה.

המומחה לא מצא קשר בין תלונותיה האחרות של התובעת ובין התאונה נשוא התביעה.

על פי בקשת שני הצדדים נחקר ד"ר לוריא על חוות דעתו.

לאחר חקירת המומחה הגישה התובעת בקשה לפסילת חוות דעת המומחה ולחלופין למינוי מומחה נוסף. בבקשה טענה התובעת כי המומחה לא קבע כל נכות בגין הצוואר, כתף שמאל וברך שמאל, חרף הממצאים שעמדו בפניו. עוד טענה, כי בתום חקירת המומחה נותר הרושם כי תשובותיו בבית משפט נועדו לתרץ מדוע מלכתחילה לא קבע נכות.

הנתבעת התנגדה לבקשה למינוי מומחה נוסף.

בקשת התובעת התקבלה וביום 18.11.10 מונה פרופ' נחום הלפרין כמומחה נוסף מטעם בית המשפט.

בחוות דעת מיום 21.2.11 קבע פרופ' הפלרין כי ההפרעה הקיימת בכושר הפעילות של התובעת עקב הפגיעה מיום 20.1.04 היא 0%.

פרופ' הלפרין קבע בחוות דעתו כי לתובעת נכות בגובה 15% בגין הפגיעה בברך, אולם הוא לא ייחס נכות זו לתאונה מאחר ובתאונה הפגיעה, כפי שכתובה במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים שערי צדק, היא בברך ימין ובנוסף, מאז התאונה ועד לחודש דצמבר 2007 לא מוזכרת תלונה או בירור או טיפול בברך השמאלית.

התובעת הצהירה כי עורכי הדין שלה הפנו את תשומת לבה לכך שבטופס חדר המיון נכתב שהיא נפגעה בברך ימין ולא בברך שמאל וכי מדובר בטעות של מי שכתב את המסמך. התובעת הצהירה כי: "אני לא התלוננתי על ברך ימין ולא קיבלתי מכה בברך ימין, התלוננתי רק על ברך שמאל. עובדה היא, כי מלבד אותו טופס של חדר מיון – לא מופיעה עוד בשום מסמך תלונה שלי על ברך ימין" (התובעת, סעיף 23 לתצהיר).

לטענת ב"כ התובעת יש לקבל את גרסת התובעת לפיה הפגיעה הייתה בברך שמאל ולא בברך ימין ולקבוע כי יש קשר בין הנכות הרפואית שקבע פרופ' הלפרין ובין התאונה. לטענתו גם מנגנון התאונה והעובדה כי התובעת נפגעה בכתף שמאל ויד שמאל תומכים בכך שהברך שנפגעה היא ברך שמאל. ב"כ התובעת הדגיש בסיכומיו כי הפוסק האחרון בעניינים שברפואה הוא בית המשפט ולא המומחה.

התובעת לא ביקשה לחקור את פרופ' הלפרין.

פרופ' הלפרין היה ער לכך שלטענת התובעת היא נפגעה בברך ימין, כשם שהיה ער לרישום בחדר המיון. את המסקנה לפיה אין קשר בין הפגיעה בברך ובין התאונה ביסס פרופ' הלפרין לא רק על עובדה זו אלא גם על כך שהתלונה הראשונה על כאבי ברכיים נרשמה ביום 11.12.07.

לפי חוות הדעת בבדיקה מיום 11.12.07 (דהיינו כשלוש וחצי שנים לאחר התאונה) נכתב שהתובעת סובלת מכאבים בברך שמאל, בנוסף לכאבים ביד שמאל והיא המשיכה להיות במעקב וטיפולים לכתף שמאל בלבד; במיפוי עצמות מ- 1.7.08, כולל ספקט צוין כי קיימת קליטה בשתי הברכיים; ביום 6.10.08 מצוין בסיכום של פיזיותרפיה שהתובעת הופנתה בגלל כאבים חזקים בברך שמאל, ומאז קיים רצף טיפולי בברך שמאל.

המומחה לא נשאל על מנגנון התאונה ולא שוכנעתי כי הפגיעות האחרות של התובעת תומכות בכך שהפגיעה הייתה דווקא בברך שמאל.